ויקטוריה מפ רוו בע"מ ואח' נ' עבידאת חב' לבניה בע"מ ואח'

פסק דין חלקי - לגבי ה נתבעת 13

עניינה של התובענה שלפנינו, תשלום בשל עבודות בניה שביצעו התובעות לנתבעים, במישרין או בעקיפין, באתרי בניה שונים.

תיק זה הספיק לעבור גלגולים שונים, לרבות ערכאת ערעור, ובדיון ביום 2.11.10, עלתה, בשנית, שאלת יריבותה של הנתבעת 13 (להלן- סולל בונה) במסגרת בקשה נוספת מטעמה לסילוק התביעה נגדה על הסף.

לטענת סולל בונה, בינה ובין התובעות לא מתקיימים בהווה ולא התקיימו בעבר התקשרויות כלשהן, בין אם קשר חוזי ובין אם כל קשר אחר.

לטענתה, היא שכרה את שירותיה של הנתבעת 12 (להלן – מ.פ עמית) כקבלן ומ.פ עמית היא שהיתה, לפי ההסכם ביניהן, אחראית באופן מלא לביצוע כל העבודות באתר הפרויקט.

לפיכך, לא קיים כל קשר חוזי בין התובעות לבין סולל בונה.

לטענת סולל בונה, התובעות ביצעו את עבודותיהן עבור הנתבעים 2-1, שהיו קבלני המשנה של מ.פ.עמית, ולסולל בונה אין כל קשר או התחייבות משפטית כלפי התובעות.

התובעות מתנגדות לבקשה וטוענות בתגובה, כי החלטה בעניינה של סולל בונה ניתנה זה מכבר ואין לדון בבקשה זו בשנית.

לגופו של עניין, טוענות התובעות, כי סולל בונה פיקחה על העבודה, וכי על סולל בונה להיות אחראית גם על קיומם של החוזים של צדדים שלישיים הקשורים לבנייה שנעשית בפיקוחה,ואל לה לסולל בונה להיתלות בהסכם עם מ.פ. עמית.

על פי הפסיקה, סמכות המחיקה על הסף תופעל כאשר, בין השאר, כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג(1) 604, 608).

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הינו לעולם עדיף (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת - לא יהיה טעם להשמיע ראיות כשהתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש.

במקרה דנן, מצויים אנו כיום, לאחר הדיון בערכאת הערעור, בשלב שונה מהשלב בו הוגשה בקשתה הראשונה של סולל בונה לסילוק התביעה נגדה על הסף, ומשכך - מצאתי לנכון לדון בבקשה בשנית.

מעיון בחומר המונח בפניי ובטענות הצדדים בדיון מיום 2.11.10, עולה כי גם בהנחה שיוכחו כל עובדות התביעה, לא יהיה בכך כדי לזכות את התובעות בסעד המבוקש מסולל בונה.

אין חולק כי בין התובעות לבין סולל בונה מעולם לא נכרת חוזה ומעולם לא ניתנה התחייבות של סולל בונה כלפי התובעות.

בהקשר זה, לא מצאתי סימוכין לטענת התובעות כי על סולל בונה לפקח על בעלי המקצוע מבצעי העבודות המגיעים מטעם קבלני המשנה, ולכן התובעות לא הצליחו להניח תשתית משפטית שתקים עילת תביעה כלפי סולל בונה.

נראה כי התביעה נגד סולל בונה מבוססת על רצון התובעות לכוף את היזם בפרויקט לפקח על כל חוזי ההעסקה שכורתים קבלני המשנה עם בעלי המקצוע (סע' 27-32 לכתב התביעה), אולם , עם כל הכבוד, אין תשתית ראייתית לטענות מסוג זה.

לאור האמור, התביעה נגד הנתבעת 13- סולל בונה- נדחית על הסף.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המועדים שנקבעו בהחלטה מיום 2.11.10 נותרו על כנם.